אם חווית אי פעם התקף חרדה, ההתקף בוודאי זכור לך כחוויה "לא נעימה" בלשון המעטה. ייתכן שחשת את הדופק שלך עולה, אולי חווית קוצר נשימה, סחרחורת, רעד, הזעה, כאב ראש, בחילה ואולי אפילו תחושה של ניתוק מהמציאות. הרגשת שאין ברירה אלא לברוח משם, ורק כאשר יצאת משם, ההתקף התחיל לדעוך.
כל התופעות הללו, וסימפטומים נוספים, מאוד אופייניים להתקפי חרדה ולחרדה באופן כללי. בנוסף לכך, התקף חרדה מלווה בדרך כלל בתחושה חזקה של חוסר אונים, שרק מעצימה אותו.
התקף חרדה הוא מצב שבו האדם חווה חרדה בעוצמה גבוהה, ומלווה בדרך כלל בסיפטומים פיזיים לא נעימים ואפילו קשים. הוא ידוע גם כ"התקף פאניקה". התקפי חרדה יכולים להתרחש בסיטואציות מסוימות, שיש להן מכנה משותף (לדוגמא: מקומות סגורים, מקומות פתוחים, סיטואציות חברתיות). קיימים אנשים שאצלם התקפי החרדה מתרחשים בכל שעות היום ובמקומות שונים, כאשר לכאורה אין מכנה משותף ביניהם. אנשים אלה יכולים לחוות התקף חרדה אפילו בבית, במיטה. מה שמניע התקפי חרדה כאלה הוא בדרך כלל הפחד מהופעתו של התקף חרדה נוסף.
התקפי חרדה חוזרים על עצמם משלוש סיבות:
1.) חרדה מהסיטואציות המעוררות את התקפי החרדה, עד כדי הימנעות מהן (לדוגמא- הימנעות משימוש במעליות, ושימוש רק במדרגות, גם עבור קומות גבוהות, כדי להימנע מהתקפי חרדה). כאשר אנו נמנעים ממשהו שמפחיד אותנו, אנחנו למעשה לא מתמודדים עם הפחד, ולא מאפשרים לעצמנו להתרגל לדבר המפחיד ולהיווכח שהוא אינו מסוכן. כך, החרדה מפני המקום או המצב רק מתעצמת.
2.) "הפחד מהפחד"- פחד מפני הופעתו של התקף חרדה. הפחד שמא יופיע התקף חרדה יכול להופיע במצבים מסוימים, שאנחנו יודעים שמעוררים אצלנו התקפי חרדה, או להימשך לאורך כל היום. הפחד מפני התקפי חרדה יכול גם להסביר מדוע הם מופיעים אצל אנשים מסוימים בכל סיטואציה שהיא: הם חוששים מפני הופעתו של התקף חרדה, ביודעם שהוא יכול להופיע אצלם בכל מקום. החשש מפני הופעת התקף חרדה הוא, למעשה, זה שגורם להתקף חרדה, בין אם זה קורה במצבים ספציפיים ובין אם זה קורה בכל מצב שהוא.
3.) חרדה מהסימפטומים הפיזיים, שאותם האדם חווה בזמן התקף חרדה. הוא עשוי לחשוב, למשל, שדפיקות לב מואצות עשויות לגרום להתקף לב, שנשימות- יתר מעידות על חנק, או שבחילה עשויה לגרום להקאה בציבור (אנשים מסויימים אפילו מפתחים פחד מפני הקאה בציבור). פרשנות זו של הסימפטומים הגופניים גורמת לחשש גדול מפני הופעתם, מה שגורם לאדם לחיות בפחד מתמיד מפני התקפי חרדה.
הפרעת פאניקה- התקפי חרדה קבועים בתדירות גבוהה
אנשים, הסובלים מהתקפי חרדה באופן קבוע, מוגדרים כסובלים מהפרעת פאניקה. הפרעת פאניקה היא הפרעת חרדה, אשר הסובלים ממנה חווים התקפי חרדה (או פאניקה) חוזרים ונשנים, בתדירויות המשתנות מאדם לאדם.
הפרעת פאניקה מחולקת לשני סוגים- עם או בלי אגורפוביה. אגורפוביה מוגדרת כפחד ממקומות מסוימים (או סיטואציות מסוימות) שמהן האדם אינו יכול לברוח, ואין לו אפשרות לקבל עזרה. זה אינו "פחד ממקומות פתוחים" כפי שנהוג לחשוב, אלא פחד ממגוון של סיטואציות, שבהן התחושה השלטת היא חוסר אונים. הפחד יכול להתעורר במקומות הומי אדם, במקומות רחוקים מהבית או מבית חולים קרוב, בנסיעות ארוכות בהן אין אפשרות לעצור או לברוח מהרכב, ועוד.
טיפול בהתקפי חרדה בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT)
כאשר המטופל הסובל מהתקפי חרדה מגיע לטיפול CBT, נערך בשלב הראשון מיפוי של הבעיה: המטופל בודק באילו תדירויות הוא מקבל התקפי חרדה ובאילו סיטואציות, ואילו סימפטומים פיזיים נגרמים לו בזמן התקפי חרדה (הסימפטומים אינם זהים בין אדם לאדם). בנוסף, נערך מיפוי של המחשבות וההתנהגויות סביב התקף חרדה, כגון המחשבות סביב הסימפטומים הפיזיים: "אני אתעלף", "אני אקבל התקף לב" וכו'; וכן המחשבות בנוסח "מה יקרה אם אקבל התקף חרדה היום? אסור שזה יקרה".
לאחר מכן, מתבצע תהליך פסיכו- חינוכי, בו המטופל לומד להבין את התהליך המתרחש בגופו ובנפשו לפני, במהלך ולאחר התקף חרדה. הוא לומד להבין מדוע התקפי חרדה מתרחשים, ומה משמעותם של הסימפטומים הפיזיים. המטפל מלמד את המטופל ש"הפחד מהפחד" הוא זה שלמעשה משמר את החרדה, ואינו מאפשר למטופל לנהל חיים רגילים. המטופל יגלה בהמשך התהליך שלמעשה, ה"פחד מהפחד" הוא זה שגורם להתקפי חרדה לחזור על עצמם במקום לדעוך כליל. בנוסף, הרצון העז להימנע בכל מחיר מהתקפי חרדה גורם להימנעויות מסוגים שונים (לדוגמא- לא להשתמש במעליות, לא ללכת לקניונים). ההימנעויות מגבילות את אורח החיים של הסובל, וכן משמרות את התקפי החרדה- משום שהוא לא מתמודד עם החרדה וממשיך לפחד ממנה.
בחלקו הקוגניטיבי של הטיפול בהתקפי חרדה, המטפל עוזר למטופל להבין, שכמו בטיפול בהפרעות חרדה אחרות, החשיפה לחרדה היא אינה מסוכנת. בהפרעת פאניקה קיימת תשומת לב מיוחדת לסימפטומים של התקפי חרדה, והם נוטים להתפרש כבעיות גופניות אמיתיות. המטפל עוזר למטופל ללמוד על פירושם האמיתי של הסימפטומים, ולמצוא מחשבות הגיוניות לגבי התחושות הגופניות המאפיינות התקף חרדה, לדוגמא:
"דפיקות לב מואצות אינן מעידות על התקף לב, אלא על פחד או על מאמץ פיזי"
"נשימת יתר מעידה דווקא על עודף חמצן ולא על חוסר בחמצן"
"כאשר יש חרדה, לחץ הדם עולה, ולכן אין סיכוי להתעלף"
כאשר המטופל מבין שהסימפטומים של התקף חרדה אינם מסוכנים, הוא מנגלה יותר נכונות להיחשף לחרדה ואף לחוות התקפי חרדה, וה"פחד מהפחד" מתחיל לרדת. בנוסף, המטופל לומד שהחשיפה לחרדה (ולמצבים המעוררים אותה) היא הכרחית על מנת להפחית את החרדה: כאשר המטופל לומד להתמודד עם הסימפטומים שלו, לקבל אותם ולא לפחד מהם, החרדה תרד בסופו של דבר תוך כדי הסיטואציה. בניגוד לכך, כאשר המטופל "בורח" מהסיטואציה ומהחרדה, כפי שרגיל לעשות, הוא לא נותן הזדמנות לחרדה לִפחות באופן טבעי, ולכן אינו חווה את הירידה בחרדה תוך כדי הסיטואציה המפחידה. לכן, אין פלא שהוא ממשיך לפחד מהסיטואציות מעוררות החרדה, ולקבל התקפי חרדה.
בחלקו ההתנהגותי של הטיפול בהתקפי חרדה, מתבצעת חשיפה הדרגתית לסיטואציות המפחידות עבור המטופל, שהוא בדרך כלל נמנע מהן. המטרה היא להביא לכך שהמטופל יחווה חרדה, ואולי יחווה התקפי חרדה. תהליך זה נעשה מתוך ההבנה שהסמיפטומים של התקפי חרדה אינם מסוכנים, אין מה לפחד מהחרדה ואפילו רצוי לחוות אותה, על מנת ללמוד להתמודד איתה טוב יותר ולא "לברוח" ממנה. המטופל בוחר קודם כל את הסיטואציות הקלות יותר בעבורו, וכך יותר קל לו להיחשף אליהן- ביחד עם המטפל ו/או בבית (באופן עצמאי או בעזרת בן משפחה). בהמשך, המטופל מתקדם לסיטואציות קשות יותר, ולקראת סוף הטיפול מוצא עצמו נחשף לסיטואציות שבתחילה לא העז אפילו לחשוב על חשיפה אליהן. התקפי החרדה הולכים ופוחתים בתדירותם ובעוצמתם, ולקראת סוף הטיפול המטופל כבר אינו חווה התקפי חרדה כלל. חשוב יותר, הוא אינו פוחד יותר מקבלת התקפי חרדה, משום שהוא יודע להתמודד איתם באם יופיעו.
במקביל לעבודה על התקפי חרדה, נעשית פעמים רבות עבודה התנהגותית על הפחתת הלחץ ("סטרס") הכללי של חיי היום יום. אנשים הסובלים מהתקפי חרדה ומהפרעות חרדה בכלל, בדרך כלל מדווחים גם על לחץ גבוה בחיי היום- יום שלהם. רובם אינם מנהלים אורח חיים רגוע, ונוטים לחוות לחץ במצבים רבים. לכן, הטיפול בהתקפי חרדה מתמקד גם בשינוי אורח החיים ואימוץ הרגלים בריאים יותר, כגון: תרגילי הרפיה, עשיית דברים לאט וללא לחץ, דיבור איטי יותר, עשיית דברים מהנים, מיקוד תשומת הלב בפרטים קטנים תוך כדי עשייה והתבוננות בפרטים כאשר אין עשייה. אפשר לשלב גם עבודה קוגניטיבית על הפחתת מחשבות מעוררות לחץ, שיפחיתו גם לחץ וגם התקפי חרדה.
אורח החיים הרגוע יותר תורם להפחתת הלחץ הכללי של חיי היום- יום של המטופל, וכאשר הוא הופך לאדם רגוע יותר, גם רמת החרדה הכללית שלו פוחתת, וכפועל יוצא, הוא חווה פחות ופחות התקפי חרדה.
