עודד (שם בדוי), בן 30, מתגורר בקריות, נשוי עם שני ילדים קטנים ועובד בתחום ההייטק. עודד הגיע לטיפול מאחר שהוא סבל מהתקפי חרדה שהתרחשו על בסיס יומיומי. ההתקפים כללו סימפטומים פיזיים מאוד לא נעימים, כגון: רעידות, הזעה, דופק מואץ, תחושת מחנק, נשימה לא סדירה וסחרחורת. הבעיה היתה קיימת במשך כשנתיים. עודד סיפר, שמאז ומתמיד חש אי נוחות במקומות סגורים. בנוסף, לפני כשנתיים הופיע התקף חרדה בזמן שהותו בחו"ל. עודד לא ידע כיצד להתמודד עם ההתקף, וחש שמשהו לא בסדר איתו. בדיקות רפואיות שעשה בבית חולים מקומי התגלו כתקינות, ועודד חשב שאולי הוא מאבד את שפיות דעתו. הוא פחד מאוד מפני חזרתו של התקף נוסף. לתיאור המקרה
עדי (שם בדוי), בת 34, נשואה ואם לשניים, עובדת בחברת כוח אדם, הגיעה לטיפול משום שסבלה ממחשבות טורדניות בתחומים שונים. המחשבות, שלדבריה הפריעו לה בצורה הקשה ביותר, עסקו בתאריך הלידה של בתה הצעירה, בת השנתיים וחצי, ובמזל האסטרולוגי בו נולדה. עדי היתה בטוחה שמאחר שבתה נולדה בתאריך שמבחינה נומרולוגית מביא מזל רע, ובנוסף במזל אסטרולוגי שמיוחס לתכונות שאינן לטעמה, הדבר יביא לה מזל רע. חלק גדול מהיום היתה עסוקה ברגשות חרטה על שלא תכננה את הכניסה להריון בתקופה "נכונה" יותר ולא השקיעה בכך מחשבה. בנוסף, היו מחשבות טורדניות נוספות, שעסקו בעיקר בפחד מפגיעה באנשים אחרים- על ידי דריסה בכביש או על ידי זיהום. כל פעם שעדי עלתה על מהמורה, היא חשה חרדה גדולה מן המחשבה שאולי דרסה מישהו- חיה או אדם, וחשה צורך לחזור על עקבותיה ולבדוק זאת. הדבר גרם לה לאחר לעבודה ולמקומות חשובים אחרים, מה שיצר בעיות בעבודה וביחסים עם אחרים ורגשות אשם. בנוסף, היא חששה לגעת בדברים "מלוכלכים", בעיקר מפני שחששה להדביק אחרים בזיהום. הדבר גרם לה לשטיפת ידיים פעמים רבות במהלך היום, או חיטוי הידיים באמצעות "אלכוג'ל". עדי סירבה להתייעץ עם פסיכיאטר או ליטול טיפול תרופתי. לתיאור המקרה
תיאור מקרה: טיפול ב- HOCD
רועי (שם בדוי), בן 27, רווק, מורה לחינוך גופני ממושב באזור הצפון, הגיע לטיפול עקב מחשבות טורדניות על היותו הומוסקסואל. המחשבות הטורדניות הופיעו בעיקר כשהיה נמצא בחברת גברים: חבריו, אנשים בעבודה, מתאמנים במכון הכושר שלו וכו'. המחשבות היו תוקפות מספר פעמים במהלך היום, לעיתים גם כשהיה נמצא לבדו, ואז המחשבות היו משתלטות כתוצאה מחוסר מעש. את רועי העסיקה שאלה שלא נתנה לו מנוח: "האם אני הומוסקסואל?" באופן הגיוני, היה ברור לו שלא. אולם, כשהיה רואה גבר, אפילו בסרט או בתמונה, הספק תמיד היה שב ומכרסם. מחשבות טורדניות נוספות שצצו, והיו קשורות במחשבה ה"ראשית" לגבי הנטייה המינית, היו: "אולי אני נשי?" "אולי התנועות שלי/ הדיבור שלי נשיים?" "אם גברים אחרים רואים אותי, הם מזהים שאני נמשך אליהם?" ועוד. לתיאור המקרה
צבי (שם בדוי), בן 37, נשוי ועובד בתחום מערכות מידע, הגיע לטיפול בטענה שהוא סובל מהתפרצויות כעס בלתי נשלטות. ההתפרצויות חזרו על עצמן בתדירות גבוהה, כאשר בכל שבוע היו מספר התפרצויות כאלה. רוב ההתפרצויות התרחשו במקום העבודה ובבית, עם אשתו. בנוסף, היו גם אירועים אחרים שעוררו את כעסו: בזמן נהיגה, ויכוח עם קופאית בסופר, ועוד. בזמן האירועים מעוררי הכעס, היה צבי נוהג להרים את קולו, לעיתים היה צועק ואף מקלל, ולעיתים מכה בחפצים בסביבתו. התפרצויות הכעס הפריעו לו מאוד, מאחר שהן גרמו לו לאבד מספר מקומות עבודה בעבר, ויחסיו עם אשתו הדרדרו עד כי שקלה להתגרש ממנו. לתיאור המקרה
רבקה (שם בדוי), בת 60, פנסיונרית, נשואה ולה שלושה ילדים, הגיעה לטיפול עקב דיכאון. רבקה סיפרה, כי בשנה האחרונה לקתה במחלת הסרטן. לאחר שהוצא הגידול מגופה, עברה טיפול כימותרפי שחיסל את הסרטן, אך גרם לה לבעיות רפואיות נוספות ולהרגשה כללית רעה. רבקה בילתה את רוב זמנה בבית עקב חולשה ועייפות, נהגה לבכות הרבה, ובנוסף עסקה במשך רוב היום במחשבות רעות על עצמה, על עתידה ועל יחסם של אנשים אחרים אליה. רבה טענה שלפעמים עולות בה מחשבות על מוות ורצון למות, למרות ש"באופן כללי" היא יודעת שאינה רוצה למות ואף פוחדת מהמוות. רבקה סירבה לטיפול תרופתי פסיכיאטרי, מאחר שטענה כי ניסתה מספר פעמים תרופות שונות (לתקופות מאוד קצרות), והתרופות גרמו לה לתופעות לוואי שהתקשתה להתמודד איתן. לתיאור המקרה
