כמתבגר, הכל נראה לך חשוב בצורה קיצונית. המקום שלך בחברה, הדרך בה אחרים רואים אותך, מקבלים משמעות גדולה יותר מאשר בעבר. ייתכן שיש לך לפעמים שינויים קיצוניים במצב הרוח. הרגשות נחווים בעוצמה חזקה יותר מבעבר, בין אם מדובר ברגשות חיוביים, כמו: שמחה, התרגשות, התלהבות, ובין אם מדובר ברגשות שליליים, כמו: כעס, עצב, לחץ וכו'. ייתכן, שהקושי שלך הוא בגבולות הנורמלי והסביר, שכן קשיים כאלה אופיניים לגיל ההתבגרות. אולם, ייתכן גם, שהקושי שלך גדול יותר, ופוגע לך בתפקוד. אולי אתה מרגיש שונה מכל השאר, ומרגיש שאתה סובל יותר מהאנשים בסביבתך.
יש מתבגרים שאצלם מה שמכונה "קשיי הסתגלות" הם בדרגת חומרה גבוהה יותר, ואם אינם מטופלים, הם עלולים לסבול מקשיים גם בתור מבוגרים. קשיי הסתגלות אצל מתבגרים עשויים להיות: קשיים חברתיים- דחייה על ידי החברה ו/או הימנעות מיצירת קשרים חברתיים; בדידות; הערכה עצמית נמוכה; בעיות בגיבוש הזהות העצמית; בעיות התנהגות בבית ו/או בבית הספר- התפרצויות כעס, הסתגרות, חוסר גבולות, התמכרויות; וכן בעיות פסיכולוגיות נוספות- חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה וכו'.
ילדים ומתבגרים בדרך כלל מגיבים טוב לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, והוא מדבר אליהם יותר מטיפולים אחרים. זאת מאחר, שהטיפול משתמש במונחים פסיכולוגיים ברורים וקונקרטיים כמו "חשיבה לא נכונה/ שאינה תורמת לך" או "הרגלים לא טובים". הן ילדים והן מתבגרים מסוגלים להתחבר לעולם המושגים הזה, בלי לחוש שהמטפל מתנשא מעליהם או מדבר במושגים שאינם מבינים. ילדים ומתבגרים, אולי אף יותר ממבוגרים, מחפשים אדם שיאמר להם מה לעשות כדי לפתור את הבעיה שלהם ואיך להתמודד איתה, ולא רק ינהל איתם שיחה חופשית תוך שימוש במושגים מעורפלים. בדרך זו, קל יותר לגייס אותם לפעולה.בנוסף, מתבגרים רבים והוריהם המגיעים לטיפול, מחפשים "אשמים" בבעיות של המתבגר. הם בדרך כלל נוטים להאשים את עצמם וזה את זה, וכן גורמים נוספים בסביבה (המורה למשל). המטפל מדגיש שהטיפול במתבגרים אינו עוסק במציאת ה"אשמים" בבעיה, אלא בניסיון לפתור אותה, כלומר: מה אפשר לעשות כרגע כדי "לצאת מזה"? בטיפול מדברים על אחריותו של המתבגר, כאדם שעבר את רוב שלב הילדות ונמצא בתהליך התבגרות, לעשות שינוי חיובי בחייו. הסביבה הקרובה שלו, למשל בני המשפחה, יכולים לעזור לו לעשות את השינוי.
התהליך הטיפולי הקוגניטיבי- התנהגותי עם מתבגרים
מטרת הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי במתבגר היא לסייע לו לאמץ הרגלים בריאים יותר של חשיבה והתנהגות, שיביאו לעלייה בביטחון העצמי שלו, ויעזרו לו לגבש את זהותו. כמו כן, בטיפול ניתנים כלים מעשיים שעוזרים לו להתגבר על בעיות נפוצות כגון חרדה, חוסר ביטחון וכו'. המטפל מברר עם המתבגר מדוע קשייו קיימים וממשיכים להתקיים, ובונה יחד איתו את תכנית העבודה בהתאם לצרכיו וליכולותיו. בהמשך, הוא נותן למטופל ולעיתים גם לבני משפחתו, משימות קונקרטיות הקשורות לסדר היום שלו ולהרגליו, ובמקביל גם לתרגול חשיבה בריאה יותר.
למשל, כאשר המתבגר סובל מבידוד חברתי וטוען שאין לו חברים בבית- הספר, המטפל בודק איתו את הנושאים הבאים: האם קיימות מיומנויות חברתיות מספקות, האם סובל מחרדה ממצבים חברתיים או נמנע מהם, האם קיימות בעיות גופניות או נפשיות המונעות ממנו קשרים, האם יש בעיות בבית. במידה שקיים חוסר במיומנויות חברתיות, עובדים יחד על פיתוח מיומנויות חברתיות, כדי שירגיש שהוא מסוגל להתמודד עם מצבים חברתיים. בהמשך, המתבגר מיישם את המיומנויות שלמד בטיפול בסביבתו הקרובה: בית הספר, או מסגרות נוספות (כגון חוגים, שכנים וכו'). המטפל מבקש מהמתבגר להכניס לסדר היום שלו כמה שיותר אינטראקציות עם אנשים (בשלב שהוא מרגיש מוכן לכך), כדי לתרגל את המיומנויות החדשות. כמו כן, הוא מבקש מהוריו ומבני משפחתו של המתבגר לעודד אותו ולתת לו חיזוקים על יצירת קשרים חברתיים, וכן יכול להדריך אותם לסייע לו בתרגול המיומנויות.
תרגילי חשיבה
בדומה למבוגרים, גם אצל מתבגרים רבים קיימות "טעויות חשיבה" המפריעות להם בחיי היום יום. נראה, שבשל טבעו הסוער של גיל ההתבגרות, טעויות החשיבה אצל מתבגרים נוטות להיות נפוצות וקיצוניות יותר. מחשבות כמו "כולם יצחקו עליי ולעולם לא אוכל יותר לבוא לבית הספר, או בכלל לצאת מהבית", "אני לעולם לא אצליח בשום דבר אם לא אצליח בבחינה הזו", "אני כישלון כבן אדם" הן חוויה שרוב האנשים עוברים בשלב זה בחייהם. כאשר המחשבות קיצוניות מאוד ומשפיעות על ההתנהגות באופן משמעותי, המתבגר עשוי לחוות קושי של ממש לנהל את חייו. לכן, החלק הקוגניטיבי של הטיפול מתמקד באימוץ דפוסי חשיבה מציאותיים וחיוביים יותר (בדומה לטיפול בדיכאון). המתבגר מגיע בעצמו למסקנה שהמחשבות שלו עשויות להיות קיצוניות מדי, ואולי לא נכונות. המטפל מכוון אותו למסקנות האלה, על ידי תשאול וחיפוש של "הוכחות" לאמירות השליליות הנחרצות של המתבגר. לדוגמא: "האם באמת לא תוכל לצאת מהבית לעולם? האם גם בגיל 30 כל חבריך מביה"ס יעמדו ברחוב שלך ויצביעו עליך ברגע שתצא מהבית?" "האם גם כשהדבר קרה למישהו אחר הוא היה נורא כל כך?" "האם באמת לא תהיה לך קריירה בגלל שנכשלת במבחן בהיסטוריה?" במילים אחרות, הטיפול הקוגניטיבי מסייע למתבגר לקבל "פרופורציות נכונות" יותר על אירועי חייהם, כאשר למחשבות שלהם יש נטייה "לצאת מפרופורציות".
